פסק-דין בתיק תא"מ 15914-01-11

כללי

1.         בפני תביעה שטרית ע"ס 40,236 ש"ח (קרן, ליום 4.10.2010), שהחלה בהגשתו לביצוע בהוצאה לפועל (תיק 1720266103) של שיק, המשוך על ידי הנתבע לפקודת התובעת (להלן - " השיק האישי"). התובעת היא פלסטיק כפר סבא בע"מ, חברה לשיווק מוצרי אינסטלציה לבניה, בבעלות מנהלה, מר גדי ברקאי (להלן - " ברקאי"), ואילו הנתבע הוא מר אהרן אלקלעי, שהיה בעברו קבלן בניין והיה בעל מניות ומנהל בחברת ח.ג. אלקלעי בניה בע"מ (להלן - " ח.ג."). הנתבע הגיש התנגדות לביצוע השיק האישי, ולאחר חקירה ניתנה לו בהסכמה רשות להתגונן.

2.         לאחר הליכי גילוי מסוימים, הוגשו תצהירי עדות ראשית, של ברקאי ושל הנתבע, ושניהם נחקרו. לא נשמעו עדים נוספים, הגם שבצדק טענו ב"כ הצדדים, איש כלפי רעהו, כי ניתן היה לצפות כי כל צד יעיד לפחות אדם נוסף - התובעת את אשתו של ברקאי (להלן - " גב' ברקאי"), ואילו הנתבע את שותפו לשעבר, מר חגי גלם (להלן - " חגי").

המחלוקת

3.         המחלוקת בין הצדדים היא מצומצמת וממוקדת, ואפתח בנקודות ההשקה בין הגרסאות: ח.ג. - שהיתה בעבר בבעלות הנתבע וחגי, במשותף - רכשה טובין מהתובעת, בין השנים 2005 ו-2008, וניהלה אצלה חשבון אשראי, בתנאי שוטף+60. להבטחת רכישותיה, מסרה ח.ג. לתובעת שיק ביטחון.

באופן כללי, עמדה ח.ג. בהתחייבויותיה משך מרבית התקופה, אולם 3 החשבוניות האחרונות לא נפרעו, ונותר חוב כסכום השיק האישי שבפני. בערך באותה תקופה חדל הנתבע מלעבוד במקצועו, ופעילותה של ח.ג. נסתיימה.

השיק האישי היה בידי התובעת, ובשנת 2010 מילא בו ברקאי את סכום החוב, השלים את התאריך, והציגו לפרעון, אלא שהוא חולל מחמת העדר כיסוי.

4.         נקודת המחלוקת העיקרית היא האם נועד השיק האישי - כשנמסר לתובעת - לשמש ביטחון עבור רכישות ח.ג. אצלה, וביתר פירוט: לגרסת התובעת, בעת שפתח הנתבע, בשם ח.ג., את חשבון האשראי אצל התובעת, לקראת סוף 2005, סיפר לברקאי כי ח.ג. הן אותיות שמו של חגי, מי שהיה שותפו בעבר (דהיינו: בעת פתיחת חשבון האשראי כבר לא היה שותפו); התובעת, כמנהגה בכל לקוח שהוא תאגיד, דרשה מהנתבע שיק בטחון אישי, והנתבע מסר לה את השיק האישי נשוא דיוננו; ברבות השנים, כשחדלה ח.ג. לעמוד בהתחייבויותיה, דרש ברקאי מהנתבע לפרוע את החוב, אולם נדחה בלך ושוב משך כשנתיים, עד שפקעה סבלנותו, והוא עשה שימוש בשיק האישי.

5.         גרסת הנתבע שונה, אולם היא עצמה מתחלקת לשני שלבים: בתחילה, בשלב ההתנגדות, טען כי את השיק האישי מסר לתובעת, לא כביטחון עבור רכישות ח.ג. אצלה, אלא במקרה מסוים, כבטחון יחידני, שנושאו פקע, ופרטיו הם אלה: בסוף שנת 2005 או תחילת 2006 מטעם זה או אחר, לא פרעה ח.ג. חוב מסוים שהיה לה לתובעת; בעת שניגש הנתבע לרכוש טובין נוספים, דרשו ברקאי או גב' ברקאי ממנו לשלם קודם את החוב. מאחר שלא היו בידיו שיקים של ח.ג., אלא רק שיק אישי, מסר את השיק האישי למען ישמש כביטחון ליומיים-שלושה, ובפועל אכן מסר שיקים של ח.ג. בסמוך לאחר מכן. אלא שאז דרשה התובעת כי השיק האישי יישאר בידיהם עד שייפרעו השיקים של ח.ג., ומאחר שמדובר היה בשיקים מעותדים, ועם חלוף הימים, שכח הנתבע את דבר קיומו של השיק האישי בידי התובעת, ולא דרש לקבלו בחזרה.

6.         בשלב השני, בעת גילוי המסמכים והגשת תצהיר העדות הראשית, התרחבה והסתעפה הגרסה, ונוספו לה שני רכיבים עיקריים: לגרסתו, הנתבע אכן מסר שיק ביטחון עם תחילת הרכישות באשראי, אלא שזה היה שיק ביטחון של ח.ג., ולא שלו באופן אישי, שיק שמספרו 1096 (להלן - " שיק החברה"), ואשר העתק צילומי שלו צורף הן להודעת גילוי המסמכים מטעמו והן לתצהיר העדות הראשית שלו, כשהוא נושא את שמה של התובעת כנפרעת, ואינו נושא תאריך או סכום. שיק החברה חתום בשתי חתימות, של חגי ושל הנתבע. בהתאם, וזה הרכיב השני שנוסף, טען עתה הנתבע כי לא נכון הוא, שחגי נפרד ממנו לפני ההתקשרות עם התובעת, כטענת התובעת, אלא באותה עת היו עדיין שותפים, ועל כן חתמו שניהם על שיק החברה שנמסר לביטחון.

7.         ברקאי, מצדו, הצהיר כי שיק החברה מעולם לא נמסר לתובעת, והוא לא ראה אותו עד להגשת תצלומו לתיק, כאמור.

ניתוח והכרעה

הנטלים

8.         כשעסקינן בגרסאות סותרות, ההכרעה תיפול על פי נטלי ראיה והראיות החיצוניות לעדויות. על פי אלה, אקדים כבר עכשיו ואומר, כי לטעמי יש להעדיף את גרסת התובעת ולדחות את גרסת הנתבע.

9.         באשר לנטלים, הרי שמאחר שמדובר בתביעה שטרית, עומדת אחיזת התובעת את השיק האישי בחזקת תקינותה, ועל הנתבע הנטל להוכיח הן כי השיק נמסר על תנאי (אם כי על כך אין חולק), הן מהו התנאי, והן את אי-התקיימותו (ר' ע"א 665/83 בנק לאומי לישראל בע"מ נ. בן עליזה, פ"ד לח (4) 281, 285-286). לפיכך, ככל שתימצאנה בסופו של דבר הגרסאות שקולות, יד הנתבע על התחתונה; ברם, כפי שכבר ציינתי, לא מצאתי את הגרסאות שקולות, ועל כן ממילא דין התביעה להתקבל.

גרסת הנתבע

10.        בצד האחד נמצאת גרסת הנתבע, אשר כפי שהראינו, לא היתה עקבית, והלכה והתפתחה בשלבים, אלא שהתפתחותה כללה הוספת פרטים, שהם בבחינת עדות כבושה, שניתן היה לצפות כי יעלו כבר בתחילת הדרך, אם אמת הם, ושלא צורפו להם תימוכין חיצוניים להוכחתם, הגם שאלה אמורים היו להיות זמינים, ולאור האופי הכבוש של התוספות לגרסה, גם היו מתבקשים. בנוסף, מדובר בגרסה שאינה סבירה.

11.        טענת היסוד של הנתבע היא, כי שיק החברה הוא השיק שנמסר לביטחון, ולא השיק האישי. לטענה זו קושי מובנה כפול: ראשית, נטילת שיקים של חברה לביטחון היא התנהגות עסקית סבירה פחות מאשר נטילת שיקים אישיים, מחמת התועלת המופחתת בכך, ושנית, וזה העיקר, אם היה שיק כזה שנמסר לביטחון, מתחילת הדרך, מה טעם נדרש הנתבע למסור שיק אישי שלו באותו מעמד נטען בשנת 2006, כגרסתו בשלב ההתנגדות? מדוע לא טען באזני ברקאי או אשתו, כי כבר יש בידיהם שיק ביטחון?

12.        קושי כפול זה מעמיד מראשיתה את גרסת הנתבע בבעיה, וחשיפתה ההדרגתית מחמירה בעיה זו עשרת מונים. שכן, אם אכן היה שיק כזה, הכיצד לא נזכר שיק החברה כבר בשלב ההתנגדות?